הדרשה השבועית

בהעלותך

על פִּי ה' יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל פִּי ה' יַחֲנוּ

 הרבה צפורה ליבנה

על פִּי ה' יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל פִּי ה' יַחֲנוּ כָּל יְמֵי אֲשֶׁר יִשְׁכֹּן הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ (במדבר ט, יח ).

הפסוק מעורר אצלי שאלות נוקבות, הגם שהתיאור הנו פסטורלי לכאורה, מרגיע והרמוני. אולם, שילובו בפרשה רוויה בכעסים, בתלונות ובלשון הרע, עשוי לשפוך אור על הפער שבין הציפיות לבין המציאות הן בתוך משפחת הנביאים והן בקרב העם וביחסים שבינו לבין מנהיגיו ואלוהיו.

שכן, העם שיצא ממצרים, מבית עבדים, ממשיך לנהוג כמנהגו – כעבד. מסעותיו במדבר מהווים המשך ישיר לדרישה להתנהל באופן צייתני לגורמים שמחוצה לו. ניתן למצוא את ההסבר לדרישות המופנות אל העם לציית – בהערכת מצבו של העם. כלומר, אופן הולכת העם הבא לידי ביטוי בפסוק על פִּי ה' יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל פִּי ה' יַחֲנוּ...", נובע מהערכה שהעם מצוי בשלבים הראשונים שלו כעם חופשי ולכן יש לגונן עליו, לנהלו ולהחליט עבורו כפי שמשתמע ממחאת משה בפרשה (שם יא, יב):

הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ כִּי תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתָיו???

פירושיהם של רש"י ושל הרמב"ן מבליטים את התלות ואת הצייתנות הנדרשת מהעם, ואת הקשיים הכרוכים בתלות בענן העולה והיורד.

על פי רש"י- "המפעיל את העננים, בין אם מתקפלים ובין אם נפרשים - הנו הדיבור של משה. על פי ה' יסעו ..." כיון שהיו ישראל נוסעים היה עמוד הענן מתקפל ונמשך על גבי בני יהודה כמין קורה... ועל פי ה' יחנו - כיון שהיו ישראל חונים, עמוד הענן מתמר ועולה ונמשך על גבי בני יהודה כמין סוכה, ולא היה נפרש עד שמשה אומר שובה ה' רבבות אלפי ישראל, הוי אומר על פי ה' וביד משה." ואילו פירושו של הרמב"ן מתמקד בקושי של הליכה על פי ה'- " כי יש שלא יעמדו רק לילה אחד ויסעו בבקר אף על פי שהוא טורח גדול להם. .. כי היו העם סבורים שיעמדו שם ופרקו העגלות והניחו משאם כמנהג הבאים מן הדרך ובהעלות הענן יחזרו לטעון ולא יוכלו לעשות להם תקון לדרך. . .

כלומר, התיאור הפסטורלי מגלם דרישה בלתי פוסקת לציית ולהתנהל על פי דרישות "מטכ"ל". חלקו של העם בקביעת נוהלי המסע, אפסי. אין הוא שותף לקביעת זמני ההליכה והחניה ולמשך ההליכה והחניה. יתכן והעם חווה את הדרישות הללו כהתעלמות מכוחותיו הפנימיים והמנטליים, כמו גם כהתעלמות מהקשיים הנדרשים לבצע אותן .

לכאורה, לא פלא הדבר שעבור העם, מה שהשתנה הוא בעל הבית. במצרים בעל הבית – הנו פרעה, ובמדבר - אלוהים ומשה שליחו. עם כל הקושי בעבדות מצרים, עדין - בתרבות טכנולוגית מתקדמת כפי שהייתה במצרים, תנאי העבדות קלים יותר מאשר בתנאי מדבר. אז מה הפלא שמתאוננים? שמרכלים? וההתגלות בהר סיני נחווית ככפית הר כגיגית וכמסע הפחדה?

פחדיהם, מחאתם ונרגנותם נובעים מהקושי להבחין בשוני שבין מהותם של בעלי הבית. ובעיקר, מחוויית חוסר האונים לנוכח המבחנים, הניסיונות והקשיים שמעמידים אותם לבקרים.

שמא הייתה תקופת המדבר הזדמנות שהוחמצה לפתח מודל של חיי חירות, של חיים הכרוכים בבחירה ובאחריות? שמא יש בהחמצה זו להסביר את ההחמצות החוזרות ונשנות, כל אימת שהתגלגלו לפתחנו הזדמנויות לחיות חיי עם חופשי בארצנו, בימים ההם ובזמן הזה? שמא, התרגלנו לנסוע ולחנות על פי גורמים שמחוצה לנו?

ללמדנו, שבכל דור ודור חייב אדם לספר ביציאת מצרים. יציאה של אדם, ושל עם, מעבדות לחירות כרוכה במסעות חיים מורכבים, ובתהליכי שינוי תודעתיים עמוקים, שתפקידם לחדד את ההבחנה בין עבדות לבשר ודם לבין ציות למרות אבסטרקטית, בעלת מהות מוסרית רוחנית, הכרוכה בבחירה, בלקיחת אחריות ובעשייה. התנהלות על פי ה' משמעותה להאמין ביכולתנו לנסוע ולחנות ולנהל חיים לאומיים וחברתיים, על פי חזון שבו אנו בוחרים ולו אנו מחויבים ואחראים, והוא בוער בנו כאש התמיד.