הדרשה השבועית

ויגש

היחס לאחר / למיעוט / לשונה - באנו חשך לגרש

הרב מיה לייבוביץ'

בחנוכה אנו מרבים לדבר (ובעיקר לשיר) על אכזריות אנטיוכוס הרשע ועל גזרותיו, אבל להוציא את אנטיוכוס אפיפנס, שאכן היה מושל אכזר, אך גם כזה שהוטעה ע"י יאסון שרצה להיות כהן גדול ומכר לו את אוצרות המקדש על דעת עצמו, שאר המושלים ההלניסטים היו מתחשבים ביותר. התרבות ההלנית הייתה סובלנית כלפי כל המיעוטים שישבו בתוכה. אנטיוכוס ה-3 אפילו דאג ליהודים לקרבנות ראויים לבית המקדש.

אנטיוכוס ה-4 (אפיפנס) היה יוצא דופן על רקע התקופה, שהתאפיינה בניסיון ליישב חילוקי דעות בין אמונות שונות על מנת ליצור מיזוג בין דעות ותרבויות שונות.

גם פרעה מלך מצרים היה פתוח וליברל ככל שעולה מסיפורי יוסף. הוכחה ראשונה לכך היא העובדה שמינה איש זר להיות מושל ביתו, שר האוצר שלו ושר התשתיות (מי שקבע מדיניות חומש לכל הממלכה(, כפי שעולה מספור יוסף ואחיו בפרשת השבוע: בהתוודע יוסף אליהם: וְעַתָּה, לֹא-אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי, הָאֱלֹהִים; וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה, וּלְאָדוֹן לְכָל-בֵּיתוֹ, וּמֹשֵׁל בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם (מה, ח) . פרעה פתח בפניו את ביתו האישי והלאומי כאחד.

הפתיחות התבטאה גם בכך שממגורות מצרים, אותן דאג יוסף למלא בתבואה בשבע שנות השובע, חולקו בשנות הרעב לא רק למצרים, אלא לכל עמי הסביבה שירדו לשבור שבר במצרים.

כבן בית אצל פרעה קיבל יוסף יחס מיוחד.

במסה נפלאה מתאר הפילוסוף היהודי הגרמני בן המאה ה-20, הרמן כהן, מה משמעות "ואהבת לרעך כמוך". לדבריו, עיקרו הפיכת ה- nebenmentsch האיש החי לצדך, ל- mitmentsch, למי שחי איתך, למי שאתה מכיר את כאבו.

והנה גם בזה ראוי לציין את המצרים לטובה.

בפרשה מתוודע יוסף לאחיו במפגש דרמטי מרגש שסופו: וַיִּתֵּן אֶת-קֹלוֹ, בִּבְכִי; וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם, וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה. (מה,ב). מה פרוש וַיִּשְׁמְעוּ אומר הרד"ק (ר' דוד קמחי, פרשן צרפתי בן המאה ה- 13 ): המצרים שיצאו מן הבית [יוסף בקש את כל הניצבים עליו לצאת] שמעו קול הבכי והלך הדבר מאיש לאיש עד ששמעו אנשי בית פרעה כי יוסף בוכה.

כולם דיברו בבכי כי הבכי היה סימן לכאב נוראי והכאב הזה נגע במצרים והם דיוחו עליו לאינסטנציה הגבוהה מכולן - לפרעה.

כשפרעה מבין כי הנמצאים בבית יוסף הם בני משפחתו הוא מציע להם מתנות כיד שליט נדיב:וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אֱמֹר אֶל-אַחֶיךָ זֹאת עֲשׂוּ: טַעֲנוּ, אֶת-בְּעִירְכֶם, וּלְכוּ-בֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן.וּקְחוּ אֶת-אֲבִיכֶם וְאֶת-בָּתֵּיכֶם, (משפחותיכם: הנשים והילדים) וּבֹאוּ אֵלָי; וְאֶתְּנָה לָכֶם, אֶת-טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם, וְאִכְלוּ, אֶת-חֵלֶב הָאָרֶץ. (מה, יז - יח).

יעקב וכל משפחתו: בָּנָיו וּבְנֵי בָנָיו, אִתּוֹ, בְּנֹתָיו וּבְנוֹת בָּנָיו, וְכָל-זַרְעוֹ--הֵבִיא אִתּוֹ, מִצְרָיְמָה. (מו,ז)

השבט העברי הזה השונה במנהגיו מן המצרים נתקבל בידים פתוחות. הם הציגו עצמם כרועי צאן בהנחיית יוסף: וַאֲמַרְתֶּם, אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד-עַתָּה--גַּם-אֲנַחְנוּ, גַּם-אֲבֹתֵינוּ: בַּעֲבוּר, תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, כִּי-תוֹעֲבַת מִצְרַיִם, כָּל-רֹעֵה צֹאן. (מו,לד)

פרעה אינו מעיר על המקצוע הלא מכובד של אורחיו, להפך הוא פותח בפניהם את כל הארץ: אֶרֶץ מִצְרַיִם, לְפָנֶיךָ הִוא--בְּמֵיטַב הָאָרֶץ, הוֹשֵׁב אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אַחֶיךָ" (מז,ו) ואכן וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן; וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ, וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד." (מז,כז)

*******

ארץ כנען היא היום מדינת ישראל ויש בה זרים החיים בקרבנו - בני מיעוטים אנו קוראים להם. מדינת ישראל התחייבה במגילת העצמאות לא להפלות בין תושביה על רקע דתי, גזעי או אחר. מדינת ישראל מחויבת עפ"י מגילת העצמאות ועפ"י החוק הבינלאומי לדאוג לכל תושביה לתנאי מחיה ולימודים ורפואה וחיי משפחה.

והנה בעיר צפת יש שלוחה של האוניברסיטה וסטודנטים ערבים מכפרי הגליל מבקשים לקבל בה השכלה ולשם כך עליהם לדור במקום. 50 רבנים, חלקם מקבלי משכורות מהמדינה יצאו בשנה האחרונה בגילוי דעת שעניינו אסור מן התורה למכור בית או שדה בארץ ישראל לנכרי. אוי לידיים שכתבו פרשנות גסה וגזענית שכזו לתורה והתעלמו לחלוטין מכל הציוויים ההומאניים שבתורה, הדורשים יחס הוגן לגר ואפילו אהבתו! ואויה ליועץ המשפטי לממשלה שבלע לשונו והתעלם מהחושך המשתלט במחוזותינו והחליט רק אחרי ימים ארוכים לבחון היבטים פליליים של פסק ההלכה הנלוז. ומה על המוסר יש לשאול את כבוד היועמ"ש? מה על המוסר היהודי? מה על היחס האנושי לאחר, מה על זכויות הפרט ומיעוטים במיוחד, מה על הדמוקרטיה הישראלית ההולכת ונבלעת בים של גזענות חשוכה? ואיה קולו של שר המשפטים? ואיה מחאתנו שלנו? אבל עת שכזו היא עת לעשות לכל אחד ואחד מאיתנו. אם לא נתעורר נמצא עצמנו בתוך חושך גדול ולא יספיקו נרות חנוכה לכבותו.