הדרשה השבועית

וישב

צדקה ממני – חנוכה כחג של מאבק לצדק

הרבה נעמה דפני-קלן

בתחילת הפרשה כתוב: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה..." והמדרש תמה. הרי בנו בכורו של יעקב הוא ראובן ולא יוסף? ניתנו למשפט זה כמה פירושים יפהפיים, ואני רוצה להביא בפניכם את דברי ר' אחא הדורש את הסמיכות שבין שני הפסוקים: בשעה שהצדיקים יושבים בשלוה, ומבקשים לישב בשלום בעולם הזה, השטן בא ומקטרג – אומר: לא דיין שהוא מתוקן להם לעולם הבא, אלא שהם מבקשים לישב בשלוה בעולם הזה?! תדע לך שהוא כן – יעקב אבינו על ידי שביקש לישב בשלוה בעולם הזה נזדוג לו שטנו של יוסף.

(בראשית רבה פרשה פד סימן ג)

יעקב ביקש סוף סוף לנוח מהצרות, לעשות קצת לביתו, להפסיק להיאבק ולהילחם. אך זו אינה דרכם של צדיקים, המבקשים להם מנוחה בעולם הבא. רצונך לנוח בעולם הבא – עבוד קשה בעולם הזה. ניתן רק לשער כיצד היו הדברים יכולים להתרחש אחרת אם יעקב היה עירני למתרחש בין יוסף לבין יתר אחיו, כמה כאב וסבל היו יכולים להמנע אם היה נוהג ברגישות רבה יותר.

במהלך תיאור מכירת יוסף לפוטיפר מופיע סיפור מעשה תמר. תמר איננה תמר "אמנו", אם כי היא מופיעה בתפקיד כזה בסיום מגילת רות: " וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וְהַזְּקֵנִים עֵדִים יִתֵּן ה' אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וַעֲשֵׂה חַיִל בְּאֶפְרָתָה וּקְרָא שֵׁם בְּבֵית לָחֶם. וִיהִי בֵיתְךָ כְּבֵית פֶּרֶץ אֲשֶׁר יָלְדָה תָמָר לִיהוּדָה מִן הַזֶּרַע אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לְךָ מִן הַנַּעֲרָה הַזֹּאת" (רות ד, יא-יב). על מה זכתה תמר לכבוד זה?

תמר, כידוע, התאלמנה מבעלה ער, בנו של יהודה. אותו יהודה שנזעק לעזרת אחיו יוסף בבור. אך רגש המחוייבות לאח לא הונחל מיהודה לבניו. אונָן, האח הצעיר, היה אמור לייבם את תמר אשת אחיו, כדי להקים זרע לאחיו המת – אך סירב לעשות זאת, ובשל כך הענישו אלוהים והרגו. נותר עוד בן אחד – שֵלָה. יהודה מבקש מתמר זמן עד ששלה יגדל ואז הוא יהיה ליבם – אך הוא מתחמק ממילוי הבטחתו.

בינתיים חולפות השנים, ותמר נותרת ללא ילד. תמר מחליטה לעשות מעשה – היא מתחפשת לקדשה- זונה, מפתה בערמומיות ובתחכום רב את יהודה ונכנסת ממנו להריון. במהלך מרתק, המצריך דרשה נפרדת, הודפת תמר את ההאשמות כי זנתה, ומוכיחה כי אבי בניה התאומים הוא לא אחר מאשר יהודה. ואכן, תמר יולדת תאומים – פרץ וזרח. המסורת מייחסת את דוד המלך לצאצאי פרץ. כלומר – עתיד העם היהודי – בעבר ובימי משיח בן דוד, תלוי במעשים האמיצים של תמר ושל רות.

*****

ביום רביעי נדליק נר ראשון של חנוכה. סיבות רבות ניתנו לטעמו של החג ובדרך כלל אנו מדגישים את אומץ ליבם של המכבים להילחם במלכות יוון הרשעה, תוך כדי סיכון חייהם. אבקש להתייחס לאחת הסיבות שניתנו בימי הביניים, במעשה המכונה "הכלה החשמונאית" שנמצא במדרש מעשה חנוכה, (מופיע באוצר המדרשים של י"ד אייזנשטיין). לפי הסבר זה, בין הגזירות של השלטון האכזר היתה גזירה מרה של אונס שיטתי של כלות טרם חופתן, בידי השליט. לכן, נמנעו ישראל מלהשיא את בנותיהם, אולם מתתיהו מחליט להשיא את בתו חנה ובכך להעמידה בסכנה.והנה, בשעת סעודת החתונה – אליה הוזמנו כמובן כל מכובדי העם, קורעת הבת חנה את בגדיה ועומדת לפני כל ישראל ובני משפחתה עירומה כביום הוולדה (וקשה שלא לחשוב לרגע על ושתי בסעודת אחשוורוש).

אחיה נבוכים ומתביישים עד מאוד, כובשים פניהם בקרקע. כשהם מתעשתים הם מבקשים להרגה, אך חנה פותחת את פיה ומוכיחה את אחיה, שמוכנים להרוג אותה רק משום שעמדה עירומה, ללא עבירה כלל, אך נמנעים מלעשות מעשה ביודעם שהיא עומדת להיאנס בליל כלולותיה על ידי השליט.

הבת מבינה שאביה ואחיה מפקירים אותה לסכנה ושעליה להגן על עצמה. אחיה מבינים את טעותם כאשר היא מתעמתת איתם. כתוצאה מכך, הבנים מתגייסים לפעולה, וכך למעשה מתחיל מרד המכבים.

תמר וחנה בת מתיתיהו הכהן הגדול, אינן מוכנות להסכין עם המצב הקיים. שתיהן אינן מוכנות לראות בנחיתות הנשית ובחוסר הצדק ביחס לגופן של נשים ואת יכולת ההולדה שלהן גזרה משמים. דבר זה מזכיר לנו את המדרש שאנו קוראים בפסח: "בזכות נשים צדקניות נגאלו בני ישראל ממצריים", שהרי הגברים נואשו מקיום יחסי אישות בשל הפחד מהרג הבנים, והנשים בחכמתן ובאומץ ליבן הצילו את המשך העם היהודי.

פתחתי בדברי רבי אחא – מי שמבקש להיות צדיק ולחיות בשלווה בעולם הבא, אינו יכול להרשות לעצמו לנוח בעולם הזה. למרות הפיתוי להפוך את חנוכה לחג שמתמצה בחום של נרות ובמאכלים טעימים, זוהי איננה מהותו של החג. על שאלת קין: "השומר אחי אנוכי", פרשת השבוע וחג החנוכה מציעים להשיב – כן. אני שומר ושומרת אחי ואחיותי. ככתוב: "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל". מי יתן ובחג הזה נמצא כוחות לגרש את החושך, להשאיר את העיניים פקוחות כדי לגלות עוולות ולפעול לתיקון החברה בה אנו חיים. גם עלינו – גברים ונשים - מוטלת האחריות להמשך המסורת והחיים היהודיים, ואין לנו יכולת לשבת בשלווה בעולם הזה.

שבת שלום וחג אורים שמח.