הדרשה השבועית

נח

כיצד ראוי לדבר

הרב יהורם מזור

נח מצווה בפרשתנו לאסוף זוגות זוגות מכל בעלי החיים אל התיבה, כדי להציל את עולם בעלי החיים מכליה מוחלטת. יוצאות מהכלל הן הבהמות הכשרות לעתיד לבוא (דיני הכשרות יינתנו לעם ישראל מאוחר יותר): מִכּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תּיִקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לא טְהרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ: ...וַיָּבא נחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל: מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהרָה וּמִן הָעוֹף וְכל אֲשֶׁר רמֵשׂ עַל הָאֲדָמָה (בראשית ז בפסוקים 2, 8-7).

הפרשנות המסורתית תמהה על צורת הביטוי המיוחדת הזאת של התורה – הַטְּהוֹרָה, אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהרָה - ומנסה לברר מה משמעות הדיבור המיוחד הזה. הגמרא מלמדת אותנו: אמר רבי יהושע בן לוי: לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו, שהרי עיקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו, שנאמר (בראשית ז') "מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהרה". ובהמשך אומרת הגמרא: תניא דבי רבי ישמעאל: לעולם יספר אדם בלשון נקייה (בבלי פסחים ג' ע"א).

דבריו של רבי יהושע בן לוי מכוונים לעובדה כי במילה "הטמאה" יש רק חמש אותיות. לעומת זאת במילים "אשר איננה טהורה" יש שלוש עשרה אותיות מדוע האריכה התורה, שאין בה אות מיותרת, לכתוב את המילים "אשר איננה טהורה" ולא אמרה "הטמאה"? הדבר נעשה כדי ללמד אותנו שיש להימנע מלהוציא דבר מגונה מפינו, ולהשתדל לדבר תמיד בלשון נקייה.

רעיון דומה מסופר בהמשך הגמרא באותו המקום: הנהו תרי תלמידי דהוו יתבי קמיה דהלל, וחד מינייהו רבן יוחנן בן זכאי...חד אמר: מפני מה בוצרין בטהרה ואין מוסקין בטהרה? וחד אמר: מפני מה בוצרין בטהרה ומוסקין בטומאה? אמר: מובטח אני בזה שמורה הוראה בישראל. ולא היה ימים מועטים עד שהורה הוראה בישראל. [תרגום: שני תלמידים ישבו לפני הלל, אחד מהם היה רבן יוחנן בן זכאי. אחד התלמידים שאל מדוע בוצרים ענבים בטהרה ולא מוסקים זיתים בטהרה. ואחד שאל מדוע בוצרים בטהרה ומוסקים בטומאה. אמר הלל (על זה שלא השתמש במילה טומאה) אני בטוח שהוא יהיה מורה הוראה בישראל, לא עבר זמן רב והוא אכן הורה הלכה לפונים אליו]. שני התלמידים אמרו דברים זהים, אלא שהראשון השתמש בלשון נקייה ולא הזכיר את המילה טומאה.

את הרעיון הזה – "לעולם ידבר אדם בלשון נקייה", אנו מוצאים במקומות רבים בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה. גם הרמב"ם בספרו מורה נבוכים (חלק ג', פרק ח') מציין כי לשון הקודש נקראת כך, כיוון שהיא מובנית על בסיס לשון נקייה כי "המה דברים שהשתיקה יפה להם, ואם הביא ההכרח להזכרתם, יש למצוא עצה לכך, על ידי כינויים מלשונות אחרים". כדוגמה מרכזית לכך, הוא מביא את איברי הרבייה, שבתורה יש להם רק כינויים ולא ניתן להם שם משל עצמם.

אנו עומדים בפתחה של תקופת בחירות. בתקופה שכזאת עוסקים הפוליטיקאים בשני דברים מרכזיים: א. להבהיר לציבור עד כמה הם יהיו טובים לעם אם יבחרו.

ב. עד כמה אלו, מהמפלגות האחרות, אינם ראויים להיבחר.

אני רוצה לקוות כי לשונם של אלו הרוצים להיות נבחרי הציבור ישתדלו לשמור על דרך דיבור ראויה ונקייה. עליהם לזכור כי אי שמירה על ניקיון לשונם תגרום לכך שגם מאזיניהם, שרבים מהם בני נוער, ישתמשו בשפה בוטה שאיננה ראויה.

מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב: נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה:

סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ: תהילים ל"ד 13-15


למאגר פרשות השבוע המלא באתר התנועה - לחצו כאן