הדרשה השבועית

בא

בין מכות מצרים ושביתת הנכים

הרבה מירי גולד

פרשת בא, השלישית בספר שמות, מוכרת לנו כסיפור יציאת מצרים. בליל הסדר ובבית הכנסת בחג הפסח, נהוג לקרוא חלקים מן הפרשה הזאת. השבוע, כשחג האביב עוד רחוק מאתנו, אנו מתייחסים לפרשה כולה כרצף תאור המכות ונקודת השבירה של פרעה. נהוג להדגיש בפרשה הזאת גם את חשיבות העברת הסיפור מאב לבנו, מדור לדור, כשעור חינוכי.

התאורים של המכות המופיעות בפרשה הזאת, ארבה, חושך ומכת בכורות, חרוטים לעד בזכרוננו הקבוצי והאישי. אין מי שאינו חש הקלה הנובעת מהמילים: "אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל…" (י"ב:27). כמו כן, אין מי שאינו מבין את סבל העם המצרי כשבניו מתים : "ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור וכל בכור בהמה; ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים ותהי צעקה גדולה במצרים כי-אין בית אשר אין שם מת" (י"ב: 29-30).

כאן אנו עדים גם לראשית חירותם של בני ישראל והפיכתם לעם המאמץ מבנה חברתי ומשפטי צודק, על פי מערכת המצוות, המשפטים והחוקים שמעביר אליהם אלוהים דרך משרתו, משה.

המצוות המתייחסות לחג הפסח, פסח, מצה, מרור, המפורטות בהגדה של פסח, הן הממחישות את ציווי ה': "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים; והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים; ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה (שמות י"ג:8-10). רש"י מפרש ואומר, כי "בעבור זה" משמעו שנקיים את מצוותיו משנה לשנה. אכילת מצה כמצווה היא דוגמה לעבודת ה' דרך קיום מצוותיו.

בפרשה שלנו כתוב: "והיה כי ישאלך בנך מחר לאמור מה זאת ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים" (י"ג:14). שאלה דומה נמצא בספר דברים: "כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדת והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלוהינו אתכם: ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים…" (דברים ו':20-21). קיום המצוות הקשורות לחג הפסח הוא תחילתה של דרך הדורשת ציות ומשמעת: עבודת ה' דרך מצוותיו הרבות, ביניהן מצוות בין אדם לחברו.

האטימות למצוקת הנכים - עבדות

מצוקת הנכים בימים אלו מזכירה לכולנו כי דרושה עבודה קשה, מתמידה, כדי לצאת מעבדות של אטימות, עקשות ולב כבד, במטרה להגיע אל החרות, המתבטאת בנכונות להמשיך במשא ומתן ברוח של גמישות ואהבת הזולת. מצוקת הנכים זועקת אלינו מכותרות העיתונים ומן התמונות על מסך הטלוויזיה. אנו עדים ללב כבד ועקש מצד הממשלה, שאיננה יכולה להצדיק אי-אכיפת חוקים המיועדים להקל על מצוקות היומיום של הנכים: גישה נוחה לבניינים, לשרותים, לרכבת ולאוטובוסים. האם נציגינו בממשלה חייבים בעצמם לשבור רגל כדי להבין את מצוקת הנכים? האם חייבים הם עצמם לחיות מתחת לקו העוני כדי שיתרכך ליבם? לא ולא. די לזכור את סבל אבותינו ואמותינו במצרים ואת סבל העם המצרי תחת דיכוי פרעה.

כשם שמשה ערך משא ומתן עם פרעה כדי לשחרר את עם ישראל ממצרים, כך אין מנוס ממשא ומתן כזה גם היום. לא נחכה למכת החושך עד שיהיו ויתורים למען זכויות האדם. ככל שהוויכוחים יהיו נוקבים וקשים, אין להמנע מהדברות נחרצת. כשהציע פרעה למשה, כי בני ישראל יצאו ללא צאנם, סרב משה והתעקש: "גם מקננו ילך עמנו, לא תשאר פרסה, כי ממנו נקח לעבוד את ה' אלוהינו, ואנחנו לא נדע מה נעבוד את ה' עד בואנו שמה" (שמות י':26). פנחס פלאי ז"ל, בהתייחסותו לפסוק זה אמר: "מילים אלו, המושמעות ככל הנראה כהצהרת-כוונות של משה במהלך המשא-ומתן הדיפלומטי. . . מלמדות אותנו, שבשעה שהדברים מגיעים לעבודת ה' אין לצפות למצוא נוסחה מן המוכן. עבודת ה' אמיתית דורשת חיפוש וגילוי מתמידים… התקדמות ונסיגה, החלטות נועזות וזינוקי אמונה." (פנחס פלאי, תורה היום, ערכי יהדות ומחשבת ישראל בפרשיות השבוע מפגש מחודש עם המקרא, דביר הוצאות לאור, 1990, 64.)

פרעה לא למד איך לשאת ולתת ולא היה מקום בלבו להבין או לתקן את סבל עמו או סבלו של עם ישראל. להבדיל, אנו משננים שוב ושוב את מסורתנו הבנויה על צדק ורחמים. אין לדעת כיצד יסתיימו השיחות בין האוצר לבין נציגות הנכים. אין אנו, הבריאים, יכולים להבין את סבלם על בשרנו. לכן, אנו נשענים על המסורת המצווה אותנו לעזור לזולת במצוקתו. גם במשא ומתן על קביעת גובה תשלומים, אנו מבינים שעל-פי מסורתנו עלינו להשיב את כבודם של האנשים, שסבלם האישי רב.

עבדים היינו כדי להבין את סבלם של אנשים במצוקה. החרות השמורה לנו במסגרת מדינה דמוקרטית היא מחייבת. היא מבוססת על החובה להגן על זכויות האדם ולעזור לדל בתוכנו.

אנו, האזרחים הפשוטים, יכולים לעזור בדרכים פשוטות וישירות: להביע הזדהות עם מאבקם הצודק של הנכים, לבקר באוהל המחאה ולהביא תרומות של בגדים חמים, כפי שעושים חברי התנועה ליהדות מתקדמת ביום שלישי השבוע. קשה יותר, אך מצווה עלינו להביא לסיום נאור של המשא ומתן, על ידי מאמצים לסלוק העקשות והאטימות השוררות בדרגים הגבוהים ולהגיע לחזון מלאכי בדבר הדברות בין שני הצדדים.

שומה על הנושאים בנטל ההנהגה בעם לקיים את חזון מלאכי, מהפטרת שבת הגדול שלפני פסח: "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם" (מלאכי ג':24). כאשר הורים דואגים להקנות לילדיהם חינוך טוב וראוי, בחינת "והגדת לבנך", ילדיהם נשארים קשורים למסורתנו המחייבת לעסוק בעזרה לזולת. כפי שכתוב בתפילת היומיום: "מכלכל חיים בחסד, מחייה הכל ברחמים רבים, סומך נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים ומקיים אמונתו לישיני עפר" (מתפילת העמידה). על עובדי הממשלה לראות עצמם כדור הבנים הלומד את סיפור יציאת מצרים.

ברור, שיש מצבים ומכות שאין לשנותם בעזרת יד חזקה וזרוע נטויה. לא נוכל לעשות נסים ולהפוך את הנכים לבריאים בגופם. כן נוכל להבטיח להם בריאות הנפש, העדר יגון והשפלה, על ידי יצירת תנאים הוגנים ומספקים. נברך בלשון התפילה לשלום המדינה: "שלח אורך ואמיתך לראשיה, לשופטיה ולנבחריה, ותקנם בעצה טובה מלפניך למען ילכו בדרך הצדק, החופש והיושר.." (העבודה שבלב, סידור התנועה יהדות מתקדמת, 129)

נקווה שעד יום שבת של פרשת בא יגיע מאבק הנכים לסיומו, בתוצאות המקובלות על כל הצדדים, ונתפנה לעבוד את ה' בדרכי נועם.