הדרשה השבועית

בא

על הבחירה החופשית

הרבה ד"ר דליה מרקס

"בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אותתי אלה בקרבו ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים" (שמות י, 1 - 2)

בים התורה האדיר, מסמנת פרשת בא קו פרשת מים - ספר בראשית וראשיתו של ספר שמות עוסקים בסיפור מעשה בריאת העולם וסיפורי האבות עד שיעבוד מצרים, ואילו מפרשת בא ואילך מכילות פרשות התורה הן את קורותיהם של בני ישראל עד הגיעם לסף ארץ כנען והן את מצוות התורה. בפרשת בא מנויות המצוות המפורשות הראשונות בתורה.

המצוות (הן המצוות המוסריות והן המצוות המעשיות) אין להן מעמד קיומי עצמאי בעולם. מהותן נובעת מכך שהן מחייבות את מי שרואה עצמו מחויב בהן. משמעותן בכך שניתנת בידינו בחירה מתמדת - אין אנו מקיימים מצוות מכורך טבענו האנושי הפיזיולוגי, עלינו לבחור בקיומן והבחירה במצוות היא מתמדת. נתינת המצוות באה מתוך הנחת יסוד שעשיית הטוב (או הרע) אינה בבחינת גזירה קדומה או תוצאה של גורל נתון מראש.

במילים אחרות - האדם שמקיים מצוות רואה עצמו מצווה ומחויב ומתוך הנחה שבכוחו של האדם לבחור בטוב ולעשות טוב.

גישה זו, יש בה ראייה אופטימית של האדם ושל הוויתו - ביכולתנו לבחור את נתיב חיינו, ביכולתנו להכריע הכרעות מוסריות. אכן, חופש הבחירה הוא אחד מהיסודות החשובים שביהדות. "ראה נתתי לפניך היום" אומרת התורה "את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע ובחרת בחיים..." (דברים ל). אילולא היה בידינו הכח לבחור בטוב, כיצד היינו יכולים לשאת אשמה אם בחרנו בדרך לא ראויה?

ניסוח חריפים של האמונה בבחירה האישית מובא בדברי הרמב"ם:

אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומות העולם ורוב גולמי בני ישראל, שהקב"ה גוזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן, אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו, או רשע כירבעם, או חכם, או סכל, או רחמן, או אכזרי, או כילי, או שוע, וכן שאר כל הדעות, ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים, אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה (הלכות תשובה ה, ב).

והנה אנו מוצאים בפרשתנו ובפרשות הקודמות לה בספר שמות, הבטחה חוזרת ונשנית של האל להכביד את לב פרעה - הפרשה פותחת במילים: "ויאמר ה' אל משה: בֹא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אותתי אלה בקרבו" (י, 1). קריאה מעין זו מופיעה שוב ושוב בהקשר של הידיינותו של משה עם פרעה על שילוח בני ישראל.

כיצד נוכל להבין את העובדה שהקב"ה מחזק את לב פרעה ולא מאפשר לו לחזור בו מעיקשותו ביחסו לבני ישראל?

איה הבחירה החופשית ומדוע נשללה מפרעה?

כיצד ניתן לשלול את זכות הבחירה מאדם ואז להענישו על כך שפעל כפי שאנוס היה לפעול?

אם בכוחו של האל לקבוע את עמדותיו של הפרט, מדוע לא ניצל כוח זה כלפי פרעה כדי שיכוף את יצרו ויגרום לו להניח לבני ישראל לצאת בשלום מארצו?

האם האל הגדול הגיבור והנורא זקוק להאדיר את שמו בעמים באמצעות יצירת מצב (מלאכותי) של עימות חמור עם בן אנוש?

או לחילופין - האם חינוך הילדים שבו עוסק המפטיר בפרשתנו ("והיה כי ישאלך בנך לאמור מה זאת" יג, 14) מצדיק "הצגת תכלית" אכזרית שכזו?

האם מוצדק לפגוע בעם שלם (שאינו תומך בהכרח בגישתו של פרעה, לדוגמה: "עד מתי יהיה לנו זה למוקש שלח את האנשים..." י, 7) כדי ליצור סיטואציה דרמטית חזקה?

ועוד - מה המשמעות של זימון של המצוות המעשיות הראשונות בתורה (שהן כאמור עדות לחופש הבחירה האנושי) עם הקריאה החוזרת של האל על כך שיכביד את לב פרעה?

שאלות אלה עוררו אי נחת לאורך הדורות, ניתנו עליהן שלל תשובות ועדין אין יוצאים הדברים מידי פשוטם. בשורות הבאות אעמוד על דבריהם של כמה פרשנים שהתמודדו עם הקשיים הללו.

אבן עזרא שואל : "אם ה' הקשה את לבו, מה פשעו? מה חטאתו?" ועונה:

"כי השם נתן חכמה לאדם ונטע בלבו שכל לקבל כח עליון, להוסיף על טובתו, או לחסר מרעתו [...] והנה טעם אקשה את לבו למען רבות מופתי. ור' ישועה אמר, כי טעם אקשה את לבו לסבול את המכות, ולא דבר נכונה".

אבן עזרא מביא בתשובתו הקצרה שלושה הסברים: הראשון שעשית הטוב היא תנאי ראשוני ואם אדם נוהג בדרך הטוב, מוסיפים לו משמים טוב. ההסבר השני הוא שהקשיית לבו של פרעה על ידי האל נועדה כדי להרבות את עצמת מופתיו של האל וההסבר השלישי הוא שאילו היה רך לבו של פרעה, לא היה עומד בו כוחו לסבול את המכות. על הסבר זה אומר אבן עזרא: "ולא דבר נכונה".

רש"י (לפסוק ז, 3) גורס שידע הקב"ה שתשובתו של פרעה לא תהיה שלמה. הוא מציין שבחמש המכות הראשונות נאמר "ויחזק לב פרעה" ולא "יחזק ה' את לב פרעה". כלומר הכבדת הלב הייתה של פרעה ומשהיה ברור שאין פרעה מתכוון לשוב בו ממעשיו הרעים, חיזק האל את לבו ומנע ממנו תשובה. אולי נועד הדבר להראות ש"במידה שהאדם מודד - מודדים לו" (ספרי במדבר קו). באופן פרדוכסלי ומפתיע, סייע האל לפרעה בדרכו הפרועה והוליך אותו בדרך שבחר ללכת בה.

רש"י וכמוהו רמב"ן הולכים כאן בעקבות דרשת חז"ל, המובאת מפי ר' שמעון בן לקיש, שעונה על קושיתו של רבי יוחנן:

" מכאן פתחון פה למינין לומר לא היתה ממנו שיעשה תשובה, שנאמר: 'כי אני הכבדתי את לבו' (י, 10)". אמר לו ר' שמעון בן לקיש: ייסתם פיהם של מינים [...] שהקב"ה מתרה בו באדם פעם ראשונה שניה ושלישית ו[אם] אינו חוזר בו והוא נועל לבו מן התשובה כדי לפרוע ממנו מה שחטא. אף כך פרעה הרשע, כיון ששיגר הקב"ה ה' פעמים ולא השגיח על דבריו, אמר לו הקב"ה: אתה הקשית ערפך והכבדת את לבך הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך".

הרמב"ם קובע שיש מצבים שבהם חטאו של אדם הוא כה חריף עד שאין הוא ראוי שייפתח לו פתח תשובה ובהמשך להלכות תשובה שצוטטו לעיל הוא כותב:

"ואפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים עד שיתן הדין לפני דיין האמת שיהא הפרעון מזה החוטא על חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו שמונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו כדי שימות ויאבד בחטאו שיעשה, [...] לפיכך כתוב בתורה: 'ואני אחזק את לב פרעה', לפי שחטא מעצמו תחלה והרע לישראל הגרים בארצו שנאמר: 'הבה נתחכמה לו' (א, 10), נתן הדין למנוע התשובה ממנו עד שנפרע ממנו, לפיכך חזק הקב"ה את לבו".

לפי הרמב"ם, אם כן, יש מצבים שאדם מרחיק לכת כל כך, ששערי תשובה ננעלים בפניו ואין לו אלא למות בחטאו. בפראפרזה על דברי הלל הזקן, ניתן לומר שלמקום שלבו של פרעה שואף, לשם מובילות אותו רגליו על ידי מי שמכונן מצעדי גבר.

דלתות התשובה פתוחות, אם כן, תמיד אבל לא למי שטורק אותן שוב ושוב.

אלבו מעלה גישה אחרת. לדידו, אין להאמין לתשובה שעושה אדם כפרעה, שחרב מונחת על צווארו. שכן, חזקה עליו שאין הוא שב מתוך הכרה אמיתית אלא מתוך חרדה. תשובה במקרה כזה יכולה להיות מושווית למעין רפלקס מותנה - לכשיסור האיום, ישוב החוטא לחטאו:

"שהשב מיראה הוא על שני פנים יש שב מיראת העונש ומוטל עליו כעבד שהוא מתחנן לפני אדוניו בעוד שמלקה אותו וכשיקל האדון מעליו שבט אפו ישוב למרוד בו כאשר בתחלה כמו שהיה הענין בפראה שבהיות המכה עליו היה אומר: 'ה' הצדיק וגו' (ט, 27), וכשהיתה הרוחה, חזר להכביד את לבו כבתחלה. וזה בלי ספק היה מורה שהתשובה הראשונה היתה על צד ההכרח, 'מאימת מות נפלו' (תהלים נה, 5), ושלא היה פעל בחיריי [=בחירות]. ועל כן אין ראוי שתחשב לו לתשובה כלל (ספר העיקרים, מאמר ד, כה)"

ברוח זו, נאמר לי בשם הרב וינברג מבולטימור, שהקשחת לבו של פרעה באה דווקא לשמור על חופש הבחירה שלו. שכן, אדם רגיל, אילו היו באים עליו כל היסורים הללו, היה מוותר מיד על דרכו הרעה ושב ממעשיו. דווקא הכבדת הלב מסייעת לפרעה לשמור על דרכו שבה בחר.

סקרנו כאן כמה הסברים לעניין הקשיית לבו של פרעה על ידי האל והענשתו בגין הקשיית לב זו. ניתן לזהות שלושה קווים פרשניים בין ההסברים הללו: יש הטוענים שאין להאמין לתשובה של פרעה שהייתה נעשית מתוך לחץ (כך אלבו) יש הקובעים שהוא אינו ראוי לחסד התשובה בגלל גודל חטאו או מפני שוויתר על אפשרויות שניתנו לו בעבר (כך הרמב"ם), יש הסבורים שפרעה ועמו אינם אלא כלי משחק, תפאורה לדרמה האלהית שמציג הקב"ה לעמו ולשאר העמים (כך הפירוש השני של אבן עזרא). יש גם הגורסים שחסד עשה הקב"ה עם פרעה, בכך שאפשר לו למעשה ללכת בדרכו הרעה (כך הרב וינברג).

הבה נתעכב מעט על עמדה שלישית זו שנראית תמוהה מעט - מה שעולה באופן פרדוכסלי מן הקביעה שלפיה הקב"ה עשה חסד עם פרעה בהקשחת לבו, הוא שהאל מוליך את האדם בדרך שבחר ללכת בה. הוא אינו קובע אם נהיה טובים וננהל חיינו באופן ראוי אם לאו. הנחת היסוד של חופש הבחירה היא שאנחנו זכאים לבור את דרכינו והקב"ה מאפשר לנו לעשות כן. מובן, שברגע שאנחנו מכניסים עצמנו למסלול התנהגותי מסוים, יקשה עלינו שבעתיים לחזור בנו. אמרה עממית גורסת שקל להגמל מעישון לפני שמעשנים את הסיגרייה הראשונה. עם זאת, משמעה של התשובה היא היכולת של האדם לשוב מקו התנהגות רע או לא ראוי לאחר שהוא עצמו סטה מן הדרך. חזרה כזו, אינה עניין של הצהרות מילוליות כהצהרותיו של פרעה בעת מצוקה ("חטאתי לה' ולכם" י, 16) ולא של מעשים ריקים מתוכן אלא של חשבון נפש אמיתי.

על רקע זה ניתן להסביר גם הזימון של המצוות הראשונות בתורה לפרשתנו (פרשה המסכמת את הפרשות שבהן נידונה שלילת הבחירה האישית מפרעה), רק אדם חופשי מסוגל לקבל על עצמו עול מצוות במובן העמוק והמלא של הדבר.

לעומת פרעה, נוהגת בתו כבת חורין אמיתית, היא באה אמנם מלב החברה הרצחנית שאותה מנהיג אביה הנתפש בעיני בני עמו כאל, אבל היא בוחרת בחיים ומצילה את משה התינוק בן העבדים. בת פרעה פועלת מתוך ציווי מוסרי. היא, וכמוה מיילדות העבריות, פועלות באופן בלתי מסתבר בסביבה שבה הן חיות ואינן נכנעות לצו המרושע. בת פרעה אינה בת ישראל ואין לנו עדות לכך שהמיילדות היו מבנות עמנו, ועם זאת ברור לנו - נשים נפלאות אלה פעלו מתוך תחושה של ציווי ומחויבות לחיים.

בת פרעה ומיילדות העבריות מלמדות אותנו שעלינו לאחוז בזכות שלנו לבחור בטוב גם במצבים קשים שבהם הבחירה אינה נראית אפשרית.

אכן, רק מתוך בחירה אמיתית ניתן לעבוד את האל. ובזאת אנו מאמינים - במידה שאדם מודד, ימדדו לו מן השמים ויסייעו לו בדרכו.

~ * ~

קצרה היריעה מעיסוק מקיף ושיטתי בסוגיית הבחירה החופשית כפי שהיא עולה בפרשתנו מהקשחת לבו של פרעה. ברצוני להפנות את המתעניינים לעוד שני מאמרים שנכתבו בנושא והמצויים ברשת:

מאמר של ד"ר משה גרנות שפורסם באתר של "חופש"

http://www.hofesh.org.il/freeclass/parashat_hashavua/03/06_bo/1.html

מאמר של עזריאל ברמנט באתר של "נתיבות שלום"

http://www.netivot-shalom.org.il/parshheb/vaera9.php