הדרשה השבועית

בא

טוב רע - חלק מקיומנו

ג'נין ווסברג

"ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו……"

מדוע "מכביד" אלוהים את לב פרעה?

אלוהים בעצם אינו נפרד מפרעה.

פרעה הוא בצלם האלוהים, כפי שכל היצורים החיים הם בצלם "האלוהים".

מה אנו אמורים בעצם להבין מכך שאלוהים "מכביד" את לב פרעה?

הקטע הזה בפרשה מכרעת זו מראה לנו שהטוב וכמוהו גם הרע הם חלק מקיומנו המבורך.

הדבר דומה לשאלה שהציג הפילוסוף והמשורר ויליאם בלייק: כיצד ייתכן שהאל הוא הבורא את הנמר ואת הכבש כאחד?

כיצד יכול האחד להיות כה חביב וטוב והאחר - כה מסוכן ומפחיד?

כידוע לנו, החיים אינם חד-צדדיים.

אנו יודעים שחיינו, וכמוהם גם עולמנו, אינם רק טוב צרוף. זה רחוק מאוד מהאמת.

לאמתו של דבר, כשאנו בוחנים את חיינו ואת ההיסטוריה שלנו, אנו רואים כל כך הרבה נזק, הרס וחורבן.

בני ישראל יצאו אמנם מעבדות לחרות הודות לשורה של נסים מופלאים, אבל הם גם היו משועבדים במשך דורות רבים וחייהם היו קשים ומרים עד מאוד.

פרשת "בא", מזכירה לנו שחיינו בכלל, והחירויות שרבים מאתנו נהנים מהן בפרט, הם תוצאה של מאבק איתנים בין הטוב והרע. אנו רואים שהטוב והרע אינם בהכרח שני דברים נפרדים הנוצרים על ידי ישויות נפרדות. אותו האלוהים הוא הנותן חיים למשה ולפרעה. לאדון ולעבד.

"הכבדת" לב פרעה מראה לנו שהעקשנות והאכזריות של שליט גדול זה אינן נפרדות מן האמונה בטוב, והכול נובע מאותו מקור בריאה.

בפרשת "בא" אנו לומדים שהרע אינו נאלם דום ואינו פוסק גם בנוכחותו של טוב שופע. לאמיתו של דבר, אנו רואים שהוא נענה לאתגר והוא נובע מאותו מקור בריאה. כל הדברים הללו הם חלק של אותה המשוואה, והיום, כמו לפני אלפי שנים, יכולים אנו עדיין לראות פרעונים שמחזיקים אלפי פיסות מכדור השמש שלנו בידיהם, שאותן בכוונתם להשליך על ראשינו ולהפוך פיסת אדמה זו לאדמה חרוכה, היום עדיין אנשים וילדים הם חסרי בית ומזון, היום עדיין נמצאים במחיצתנו ובתוכנו בודדים, חולים, מדוכאים ומיואשים.

במחיצתנו היום, ישנה ישראל אחרת שבה למעלה ממיליון וחצי אנשים וילדים הם אזרחים משועבדים לעוני הגורם להם נכות בגוף ובנפש.

הפרעונים של ימינו שמו עליהם "שרי מיסים למען ענותם" והצליחו להפוך עבדים עניים אלו לבלתי נראים. ומדוע? כי הצלחנו להוציאם מדרך המלך.

רובנו לא גרים בערים הקטנות שבהן מעל ל- 70% מובטלים חולים ונכים; לא מבקרים בשורות השיכונים המכוערים והשחורים מלכלוך.

בדרך כלל איננו פוגשים גברים מובטלים היושבים בכיכר העיר המוזנחת והמלוכלכת שלא ראתה פרחים מזה שנים, או נשים חד הוריות החוזרות אל ביתן מיום עבודה שהתקיים בתנאים מחפירים, במפעלים נצלניים שאינם משלמים משכורתם במשך חודשים; ילדינו לא לומדים באותם בתי ספר אליהם מגיעים ילדים רעבים, כי לא אכלו ארוחת בוקר ובודאי שאין בתיקם כריך לארוחת עשר.

חלק ניכר מהעניים הם, כמובן, בגיל "הלא נכון"- רבים הם בני למעלה משישים וחמש, ורבים עוד יותר - מתחת לגיל שמונה-עשרה. הזקנים אינם יכולים לנוע, וחלקם מעבירים זמנם בבדידות ובתסכול, והגרוע מכל הוא שהם נמצאים מחוץ לטווח הראייה והמחשבה שלנו.

המנושלים הנמצאים בתחתית הסולם גם אינם נראים פוליטית - אינם מסוגלים להשמיע קולם ולייצג את עצמם.

העבדות והעוני החדשים בנויים באופן שהם הורסים שאיפות. זוהי מערכת שהיא בלתי חדירה לתקווה. 'ישראל האחרת' אינה מאוכלסת באנשים המחפשים שחרור מעבדות ורצון להגיע לארץ המובטחת, היא מאוכלסת בהרגשות כישלון ואובדן עצה - באנשים זקנים וצעירים הנאלצים להתמודד עם ייסורי בדידות ועוני.

קהילת 'ישראל האחרת' אינה משתייכת לאיגודים, לארגוני עזרה הדדית, מפלגות פוליטיות, שדולות או לקהילות שלנו. הם מופרדים לחלקיקים חסרי פנים וחסרי כל. אנשים שאינם שייכים לאף אחד ולשום דבר, הם אינם שותפים - הם אינם נראים, וכתוצאה מכך הם עצמם אינם יכולים לראות. האופק שלהם מוגבל כי הם רואים רק זה את זה ופירושו של דבר שאין הם רואים סיבה כלשהי לתקווה.

הנתונים הסטטיסטיים נמצאים בידי כולנו, בדו"חות עבי כרס - אחוזים ומספרים בטורים ארוכים וצפופים, אך הם אינם חלק מן ההתנסות שלנו. בקהילותינו ובדרשות שלנו אנו אמנם מספרים על כך ואף אוספים ושולחים חבילות למוכי הגורל "המתענים תחת סבלותם" - אך איננו באים בתוכם - איננו מדברים ושומעים את שפתם, כי שפתם היא שונה.

ואין משה המגיע אליהם להוציאם מעוניים ושעבודם.

משה ידע את ישראל "וירא את סבלותם" כשיצא הוא עצמו ולא שליח, מארמונות הפרעונים - מדרך המלך - "וירא בסבלותם"...

ובכל אלה יכולים אנו לראות את המאבק הגדול בין הטוב והרע כמאבק הנושק לעצם קיומנו, כיסוד של הבריאה עצמה ושל אלוהינו.

ואולי מה שנוכל ללמוד מפרשת 'בא' הוא שחירות, המתנה הנשגבת, היא תמיד לידה, וכמו לידה שאינה ניתנת או מתרחשת בקלות, גם פרשת 'בא' היא לידה חדשה של חירויות.

משה, מרים ואהרון הובילו עם שלם "ישראל האחרת" - דרך תעלת הלידה הצרה לחירות שהשגתה מחייבת אותנו להתמודדויות גדולות בתוך עולמנו, בתוך החברות והקהילות שאנו חיים בהן ובתוך עצמנו. זה המאבק בין הטוב הבראשיתי ובין הרע הבראשיתי.

אלוהים ברא ובורא אותנו.

אלוהים ברא ובורא את משה.

אלוהים ברא ובורא את פרעה.

ועלינו לגבור על "הכבדת הלב" שבתוכנו כדי לממש את ההבטחה הנמצאת בנו - בכולנו - של חירות לכול!!