הדרשה השבועית

וארא

לראות את הברקים

הרבה קורי זיידלר

הפרשה שקראנו בשבוע שעבר, פרשת "שמות", מסתיימת בצורה מתמיהה, באמצע תשובתו של אלוהים למשה.

בשמות ה כ"ב משה שואל את ה': "למה הרעותה לעם הזה?" ובאותה נשימה "ולמה זה שלחתני?". תשובתו של אלוהים על השאלה השניה היא הפסוק האחרון של פרשת "שמות": "עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה יגרשם מארצו" (ו' א'). ותשובתו לשאלה הראשונה היא הפסוקים הראשונים של פרשת "וארא".

למה הוחלט להתחיל פרשה חדשה באמצע התשובה?

לדעתי מתחילה פה פרשה חדשה בגלל שם האלוהים. בשני הפסוקים הראשונים של הפרשה אנו מוצאים כמה שמות עיקריים של אלוהים: "וידבר אלוהים אל משה יאמר אליו אני ה'. וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם (שם ב'-ג')".

בפרשנות המסורתית מקובל לייחס לשם 'אלוהים' את מידת הדין ואילו לשם המפורש את מידת הרחמים. בפסוק הראשון, אנו מוצאים בתחילתו אלוהים ובסופו השם המפורש. למה? גם חז"ל עסקו, כמובן, בשאלה זו. במכילתא אנו מוצאים הרצאה ארוכה על פסוק זה. עשרה מגדולי התנאים דורשים ואומרים דברים דומים: שאלוהים גוער במשה על סירובו והיסוסיו לקבל על עצמו את השליחות להוציא את עם ישראל ממצרים. לכן הפסוק פותח בלשון הקשה "וידבר אלוהים אל משה", אלוהים שמבטא את מידת הדין. אך באותו זמן, אלוהים רוצה בגאולתו של עם ישראל, ולכן הפסוק מסתיים בלשון של חסד ורחמים, "ויאמר אליו אני ה'".

האם אלוהים באמת לא נודע לאבות בכינויו ה'? בבראשית ט"ו ז' אלוהים אומר לאברהם: "אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה". ובבראשית כ"ח י"ג הוא אומר ליעקב: "אני ה' אלוהי אברהם אביך ואלוהי יצחק, הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך". רש"י ורמב"ן כמובן ראו זאת והסבירו כי אין מדובר פה בידיעת השם ה', אלא בהכרת אחת ממידותיו של ה', באחד ההיבטים בו הוא מתגלה.

בשמות רבה (פרשה ג' פסקה ו') ישנו מדרש יפה על מידותיו השונות של אלוהים: "אמר ר' אבא בר ממל: אמר לו הקב"ה למשה: שמי אתה מבקש לידע? לפי מעשיי אני נקרא: פעמים שאני נקרא ב"אל שדי", ב"צבאות", ב"אלוהים", ב"ה'". כשאני דן את הבריות אני נקרא "אלוהים" וכשאני עושה מלחמה ברשעים אני נקרא "צבאות", וכשאני תולה על חטאיו של אדם, אני נקרא "אל שדי" וכשאני מרחם על עולמי אני נקרא "ה'"."

ומה ההבדל בין "אל שדי" לבין "ה'"? אל שדי הוא אלוהים שעדיין לא נתגלה בעולם בצורה גלויה ורק יחידי סגולה, כמו האבות, מכירים אותו. כאל שדי הוא הבטיח לאבות הבטחות, אך עדיין לא הגיע זמן קיומן של אותן הבטחות (למשל שיתן את הארץ לזרעם מורשה). אלוהים אמנם התחיל לקיים את הבטחותיו לאבות, בעיקר בעניין הקמת הזרע, אך רק באופן מקומי, עדיין לא כללי: האבות עוד לא היו עם, הם היו משפחה, קטנה בהתחלה וגדולה יותר בימי יעקב. אך עתה הגיע הזמן להוסיף מימד נוסף לאלוהות, וזה המימד אותו לא הכירו האבות. רש"י אומר על שמות ו' ג': "לא ניכרתי להם במידת אמיתות שלי שעליה נקרא שמי ה', נאמן לאמת דברי, שהרי הבטחתי ולא קיימתי".

רמב"ן מביא הבדל אחר. הוא אומר שהאבות חוו את השגחת אלוהים מבלי שסדרי העולם השתנו, ללא נסים ונפלאות. ועתה נוסף מימד חדש לאלוהים: עשיית נסים גלויים, המשנים את חוקי הבריאה.

למה לא זכו האבות לראות נסים המשנים סדרי בראשית כשם שזכה דור יציאת מצרים? אולי היו האבות בדרגה נמוכה יותר מאותו דור של יוצאי מצרים, שזכה לראות אין ספור נסים הנעשים ביד אלוהים? למה האבות הכירו אלוהים הפועל בסתר ולא אל הפועל בגלוי?

על-פי חז"ל היה זה אחד מן הניסיונות בהם היו צריכים האבות לעמוד, שלא ראו נסים גלויים ובכל זאת לא הרהרו אחר מידותיו של אלוהים. האבות הם לא בדרגה נמוכה יותר מדור יציאת מצריים, אלא להיפך, מעלתם גבוהה יותר, אפילו גבוהה יותר מזו של משה. הם לא היו צריכים את הנסים הגלויים, הם האמינו באלוהים גם בלעדיהם. אך משה וכל דור יוצאי מצרים היו צריכים לנסים כדי להאמין, ובכל פעם כשהמצב נהיה קשה -היו זקוקים לנס נוסף כדי להוכיח להם שאלוהים באמת נמצא איתם.

יהודה הלוי אומר בספר הכוזרי: אלוהים עשה את כל הנסים "לא מפני שדור יוצאי מצרים גדולים מאברהם יצחק ויעקב, אך מפני שהם רבים והיה הספק בלבבם. האבות היו בתכלית האמונה וברי הלבב, שאפילו לא היו פוגעים כל ימותם כי אם רעה, לא הייתה אמונתם באלוהים נחלשת ולא היו צריכים אל כל זה". בתקופת האבות, היו אברהם יצחק ויעקב בחירי ה' ובני בריתו היחידים ולא היה צריך להראות להם את יד ה' בברקים ובקולות. לעומתם, בימיו של משה, כבר לא מדובר ביחידים אלא בעם גדול ועצום, בהמון. והמון אינו יכול לשמוע את שפת הנסים הנסתרים. המון זקוק לנסים גלויים כדי שיוכל לשמוע, לראות ולחוש את יד ה'. לכן הגיע זמנה של התגלות לא ב"אל שדי", פעולת ה' בתוך מנהגו של עולם, אלא של התגלות באמצעות נסים גלויים, המיוצגים

בשם ה' .

גם הדור של היום הוא ברובו דור שצריך לראות ברקים ולשמוע קולות. בלי הוכחה אין אמונה. בכל פעם כשהמצב קשה, צריך חיזוק, ורצוי שיהיה מיידי. תודעת האל נעלמה בדרך כלל מהחיים המודרניים; קשה לרובנו להסתכל פנימה ולגלות שם את פעולת האלוהים, את יד האלוהים. הדור של היום רוצה לראות אותו, לחוש אותו, לשמוע אותו. הדור של היום דומה לדור יוצאי מצרים, וכמוהו זקוק למכות המשנות סדרי עולם כדי להבין שמשהו יסודי אצלו צריך להשתנות.

האבות אהבו את ה' אהבה שאינה תלויה בדבר, ומשה ובני דורו אהבו את ה' אהבה התלויה בדבר. מי ייתן ונהיה דומים לאבות ונוכל לאהוב את האל ללא צורך בנסים ונפלאות.