הדרשה השבועית

שמות

חוק לעומת מוסר - הדילמה של הנשים בפרשת 'שמות'

עדנה מזור

בפרשה שמות אנחנו מתוודעים אל דמותו של משה, האיש שהפך בהמשך ל'משה רבנו'. פנים רבות לו אדון הנביאים. גם בפרשה שלפנינו, העוסקת בראשית חייו, נגלה צדדים שונים באישיותו, ומגוון של התנהגויות שבזכותם הוא זכה תואר המנהיג הגדול.

כאן הוא מתגלה, בין השאר, כאדם בעל חמלה ורחמים. האגדה מספרת כך: "כשהיה משה רבנו רועה צאנו של יתרו במדבר ברח ממנו גדי, ורץ אחריו עד שהגיע לחסות. כיון שהגיע לחסות נזדמנה לו ברכה של מים ועמד הגדי לשתות. כיון שהגיע משה אצלו , אמר: "אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא, עייף אתה". הרכיבו על כתפו והיה מהלך. אמר הקב"ה: יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם כך - חייך, אתה תרעה צאני ישראל". (שמ"ר ב).

נבחן כאן את מקור החמלה והרחמים אצל משה. וכאשה אומר, כי מקור החמלה הוא בנשים, אלה שאפשרו את חייו של משה.

משה מוקף נשים בילדותו: המילדות, אמו ואחותו, ובת פרעה.

 

לכל אחת מהן היתה בשלב מסוים התלבטות.

איש לוי, שלקח אשה מבית לוי, ועמד להביא ילד לעולם בתקופת גזרות פרעה, הוא אב-טיפוס של אנשים שהיו צריכים להקים (או לקיים) משפחה בימי גזרות וסכנות. המקרא אינו מעלה את השאלות האלה, אך אנחנו כקוראים יכולים להכליל ולשאול: האם על הפרט לוותר על שאיפותיו האישיות לחיים נורמליים בתקופה שהם מתמודד עם סכנות וגזרות?

אגדה יש לנו על כך המדברת בזכותה של מרים (ספר האגדה מ"ה י"ג): "וילך איש מבית לוי: להיכן הלך? אמר ר' יהודה שהלך בעצת בתו. תנא: עמרם גדול הדור היה. כיון ששמע מה שגזר פרעה אמר: לשווא אנו עמלים. עמד וגרש את אשתו. עמדו כלם וגרשו נשותיהם. אמרה לו בתו: אבא, קשה גזרתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות. פרעה לא גזר אלא בעולם הזה, ואתה גזרת בעולם הזה ובעולם הבא. פרעה הרשע, ספק מתקיימת גזרתו, ספק אין מתקיימת, ואתה צדיק בודאי שגזרתך מתקיימת. עמד והחזיר את אשתו. עמדו כלם והחזירו נשותיהם".

בכל מקרה, לאמו של משה היתה דילמה לאחר שנולד הילד. מצד אחד, קיים חוק המלך המצווה להרוג את הבן. מצד שני, קיים הרגש האמהי, שאינו נותן לאם להרוג.

אחותו של משה, היא נאלצה לשים את התינוק ביאור, אבל עמדה מן הצד לראות מה יעלה בגורלו. גם היא ערה לחוק המלך וגם היא אינה יכולה להפקיר את אחיה. היא זאת שרואה את בת פרעה מתקרבת אליו. אחותו היא זאת שמציעה לבת פרעה את המינקת שאינה אלא האם. אגדה נוספת על מרים, שנקראה אחר כך 'מרים הנביאה', שואלת מה משמעות המלים: "ותתיצב אחותו מרחוק". "למה עמדה מרים מרחוק? אמר רב: לפי שהיתה מרים מתנבאת ואומרת: עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל מיד מצרים. וכיון שנולד משה נתמלא כל הבית אור. עמד אביה ונשקה על ראשה. אמר לה: בתי נתקיימה נבואתך. וכיוון שהטילוהו ליאור עמד אביה וטפח לה על ראשה אמר לה: בתי, היכן נבואתך? וזהו שנאמר "ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו"". (ספר האגדה מ"ה ט"ז)

ובת פרעה, אשר הכירה בוודאי את חוק המל אביה, גם אצלה מתעוררים הרחמים, הרגש האמהי, המוסר. הכתוב אינו עוסק בדילמה שניצבה בפני בת פרעה. הכתוב מציג את הדברים כפשוטם: מיד לאחר שאמרה בת פרעה "מידי העברים זה" כשראתה את התינוק הבוכה בתיבה, מוסיף המספר ואומר: "ותחמול עליו". בת פרעה שייכת, כביכול, לחבורת 'הרעים' בסיפור, ובכל זאת, גם בצד הרע יש מי שהיא טובה לחלוטין. היא מלמדת אותנו להיזהר מהכללות!

על בת פרעה אומר רבינו בחיי (בפרשנותו לפסוק ב' בפרק י"ג בספר שמות): "וכן אמרו במדרש מכת בכורות היתה במצרים אף בנקבות חוץ מבתיה בת פרעה שהיתה בכורה ולא מתה, שנמצא לה פרקליט טוב זה משה שנאמר (שמות ב) ותרא אותו כי טוב הוא ועליה אמר שלמה (משלי לא) טעמה טוב כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה כלומר נשמתה והוא הלילה של מכת בכורות."

ואילו המילדות, גם הן מתבלטות בן החוק לבין צו המקצוע. תוכניתו של פרעה נועדה לכשלון כבר מראשיתה, משום שהמילדות גבר עליהן צו המצפון.

מי היו המילדות? בגמרא סוטה (י"א, ע"ב) ובעקבות זאת גם רש"י ואחרים לקחו את הפשט 'המילדות העבריות' וסברו שהמילדות הן מבני ישראל. אחרים, כמו פילון, יוסף בן מתתיהו (קדמוניות, ספר שני, 9ב), שד"ל (שמואל דוד לוצאטו) ובת ימינו נחמה ליבוביץ מקבלים את הגירסה שהן היו מצריות ומה שכתוב מתכוון ל'מילדות של' או 'את' העבריות. כותב יוסף בן מתתיהו: "עליהן היתה מוטלת החובה, לפי פקודת המלך, להיות המילדות, הואיל ונדמה שהן לא תעבורנה על החלטת המלך מחמת היותן בנות עמו." שואלים חז"ל איך יתכן שציווה לבנות ישראל להשמיד את כל בני עמם ויאמין שלא תגלינה דבר? ואם כך הדבר, הן מצטרפות לרשימה של נשים כשרות מן הגויים ואלו הן: הגר, אסנת, צפורה, בת פרעה, רחב רות ויעל (מדרש תדשא פרק כא).

נאמר עליהן "ותיראן המילדות את האלהים". אומר שד"ל בפירושו לפסוק: "כל מי שיש לו אלוה, יהי אלוהי אמת או אלהי שקר, לא יעשה מעשה כזה. אבל מי שיש לו אלוהי שקר עלול ביותר להתפתות ולעשות מעשים כאלה, ואפילו מתוך נימוק שאלוהיו דורש זאת ממנו. ואנחנו נאמר להיפך: מי שעומד בניסיון כזה, ומשליך נפשו מנגד ומוכן ליהרג ולא לעבור, בידוע שיש אלוהים בלבו, אלוהי אמת."

את המניע לפעולתן של המילדות אנחנו יכולים למצוא בריבוי פעלים מהשרש ח.י.ה, י.ל.ד. אלה מעידים על כך שהמילדות פעלו מתוך צו החיים המאפיין אותן כנשים בכלל וכמילדות בפרט והוא אשר נתן להן את הכוח והאומץ לפעול בניגוד לחוק המלך.

בפרשה שלנו מסופר על פרעה שביקש להרוג את הזכרים משום שחשש שהגברים יהיו בבגרותם ללוחמים ומורדים. אך היו אלה דווקא הנשים שהערימו עליו. הן השתמשו באינסטינקטים הטבעיים הטמונים בהן, בלא קשר למוצא ולשייכות לאומית, אינסטינקטים השומרים על החיים. אותן נשים נושאות הרחם, הן אלה שהשתמשו באופן טבעי ברחמים שבקרבן.

הנשים האלה עיצבו את אופיו והשפיעו על השקפת עולמו של משה. בעקבותיהן הפך גם הוא לרחמן, למגן על החלש, לאיש מוסר בצד היותו אמון על החוק. כאמור, משה ניחן בתכונות נוספות, שבלעדיהן לא יכול היה להפוך למנהיג העם, המוציא מעבדות לחרות, מחוקק ומחנך.


הכותבת היא חברת קהילת "דרכי נעם" ברמת השרון.