כתבות

סדר תפילה ליום הזיכרון לשואה ולגבורה


דברי ההקדמה לסדר התפילה:

מכל הימים בלוח השנה העברי מציב יום הזיכרון לשואה ולגבורה אתגר גדול בפניו של האדם המתפלל. לשונה המסורתית של התפילה היהודית מרבה בדברי שבח, הודיה וצידוק הדין, שנתפסים כמעט כבלתי אפשריים למול ממדי החורבן והזוועה. ואכן, החברה הישראלית מעטה להטמיע ביום הזיכרון ביטויים ומחוות מעולם התפילה המסורתי, והסתפקה בתפילות המעטות הנאמרות לזכר המתים: הקדיש ותפילת "אל מלא רחמים". מילות הפתיחה של שירו המפורסם של יהודה עמיחי, הנושא את שמה של התפילה – "אלמלא האל מלא רחמים, היו הרחמים בעולם ולא רק בו" – נדמות כמלים שנכתבו במיוחד בעבור היום העצוב ולזיכרונות הקשים והמרים הכרוכים בו.

ואם כן – מדוע כלל להתקין תפילה מיוחדת ליום זה, תחת ההסתפקות במחוות הזיכרון האזרחיות והלאומיות ?!? מבלי למעט בתוקף בחירתם של אלו המדמימים את תפילתם ביום זה, גם אם דפיו של סידור התפילה אינם זרים להם, נציע כי התפילה ביום זה מזכירה לנו שמלחמתם של הנאצים ושותפיהם כוונה נגד האדם היהודי והעם היהודי, אבל גם נגד רוחם ואמונתם. כשם שחיינו בארץ ובקהילות ישראל בתפוצות מתריסים כי לא עלתה בידם המזימה להכרית את שם ישראל, כך תפילתנו היא עדות כי לא עלה בידם להכרית את אמונת ישראל ומסורתו.

באומרנו את התפילה ביום הזה, שם האלוהים עולה על שפתינו אך לנגד עינינו ניצב זכרם של רבבות אחינו ואחיותינו, הורינו וזקנינו, שרבים מהם המשיכו לשאת שם זה גם בגיא צלמוות. צידוק הדין אינו דרכנו; לא ביום הזה וספק אם באחרים, אולם התפילה מהווה בעבורנו תזכורת לחובה המוטלת עלינו "לשבור רשע ולהכניע זדון" ולברית הכרותה עם בני אדם וחווה, ובתוכם בני אברהם ושרה, כי הדבר אפשרי. ואולי ממש כאותו משורר שכדבריו בשיר שהוזכר, הביא "גוויות מן הגבעות", גם אנו עקודים ללשונה של התפילה אפילו בשעה שאנו מבקשים להטיח דברים כלפי שמים, ואפילו בעת שהספקות ממלאים את לבנו.

בכל השנים העבריות שאינן מעוברות, מצוין יום הזיכרון לשואה ולגבורה בסמיכות לשבת פרשת 'שמיני', המספרת על מותם של נדב ואביהוא, בני אהרן, ביום חנוכתו של המשכן. שתי מלים בלבד משמשות לתאר את תגובתו של האב, הכהן הגדול שיום ששונו הפך ליום אסונו: "וידם אהרון" (ויקרא ט ג) - דממה הרועמת יותר מכל המילים גם יחד. בהמשך תספר הפרשה על זעקתו המתפרצת. תפילתנו ביום הזיכרון היא תפילת ציבור, תפילתה של עדה הנושאת דברים בלחש ובקול. יחד עמנו, פליטי החרב וניצולי הזוועה, שרבים מהם בחרו בדממה משך שנים ארוכות. בתפילתנו אנו עוטפים את שתיקתם במילים ומעניקים לה מקום, אך בה בעת אנו גם מזמינים אותם בעדינות וברגישות לצאת משתיקתם ולהשיב לעצמם את הביטחון במילים שקשה לאומרם. את קריאתנו 'שמע ישראל' אנו מכוונים ביום הזה לחובה המוטלת עלינו לשמוע ולזכור, מתוך תקווה שאם נתן להם את מילתנו שנאזין, יקל עליהם להשמיע.

כדרכנו, סידור התפילה הוא הצעה בלבד ומצע למחשבה ולבחירה. סדר תפילה זה נערך מתוך רצון לצקת את תכניו של היום אל תוך מטבע התפילה המסורתי, תוך זהירות גדולה וצניעות לכת. בתוך סדר התפילה טביעות אצבע רבות של המסורות הקשורות באבל אישי וציבורי: ברכת נחם בנוסח מיוחד ליום הזיכרון, פרקי תהלים, סדר קינות, תפילת הזכרת הנשמות והצעה להובלת התפילה בשפה רפה ובהיכל תפילה שהאור בו עומעם. לצדן של מסורות אלו ביטוים רבים למנהגי הזיכרון שעצבה החברה הישראלית והתרבות העברית המתחדשת: נוסחי היזכור הממלכתיים, שש להבות הזיכרון, מעמד 'לכל איש יש שם', והמקראות והשירים המוכרים לכל בן ובת של הארץ שלנו. שילוב זה מציע מגוון רחב המאפשר בחירה והתאמה של סדר התפילה או ההתכנסות הקהילתית.

תפילה חרישית ועצובה היא תפילתו של היום, אך גם בתוכה, על דמעותיה וספקותיה, טמונה ההבטחה הגדולה "שלא יגמר לעולם, החול והים, רשרוש של המים, ברק השמים, תפילת האדם"